נקב בעור התוף

מבנה האוזן:

האוזן מורכבת מ- 3 חלקים:

האוזן החיצונית, התיכונה והפנימית.

האוזן החיצונית כוללת את האפרכסת ואת תעלת השמע החיצונית.

תעלת השמע החיצונית סגורה בקצה העמוק ע"י עור התוף. מעבר לעור התוף נמצאת האוזן התיכונה.

האוזן התיכונה היא חלל של אוויר המחובר ללוע האפי דרך החצוצרה של אאוסטכיוס (Eustachian tube). הדופן החיצוני של האוזן התיכונה הוא, כאמור, עור התוף. הדופן העמוק הוא עצם נוקשה, אשר בתוכה "חצובה" האוזן הפנימית. האוזן הפנימית מכילה את השבלול (Cochlea) האחראי על השמיעה, ואת המבוך (Labyrinth) האחראי על שיווי המשקל.

נקב בעור התוף

נקב בעור התוף:

נקב בעור התוף יכול להיגרם עקב דלקות אוזניים חוזרות או כרוניות, בעקבות ניתוח החדרת כפתורים ולעיתים רחוקות – בעקבות חבלה. נקבים הנגרמים עקב חבלה, אפילו אם הם גדולים, נוטים להיסגר מעצמם תוך מספר שבועות עד חודשים. נקבים כרוניים ניתנים לסגירה בניתוח.

קיומו של חור בעורף התוף אינו רצוי. כאשר חודרים מים דרך הנקב לחלל האוזן התיכונה עלולה להיווצר דלקת. דלקות חוזרות יכולות לפגוע בשמיעה ו/או בשיווי המשקל. לעיתים הנקב מהווה מרכיב בליקוי שמיעה קיים. מכאן ההמלצה לסגור את הנקב, במידה והתנאים מאפשרים. על פי רוב הנקב אינו גורם לליקוי שמיעה משמעותי, וסגירתו לא משפרת משמעותית את השמיעה.

הנקבים מתחלקים למרכזיים ושוליים (המערבים את שולי עור התוף). הנקבים השוליים מסוכנים יותר, שכן יש נטייה של עור תעלת השמע החיצונית לצמוח דרכם לתוך האוזן התיכונה ולגרום לסיבוכים, ובראשם כולסטאטומה.

תיקון חור בעורף התוף:

נקב בעור התוף ניתן לתיקון בכמה אופנים. ברוב המקרים התיקון כרוך בהרמת עור התוף, סקירת האוזן התיכונה, והנחת טלאי מתחת לעור התוף, המכסה את הנקב מלמטה. ניתוח זה נקרא טימפנופלסטיקה מטיפוס 1 (type 1 Tympanoplasty) או underlay technique. ה"טלאי" נלקח מהמטופל עצמו מאזור שסמוך לאוזן. במקרים של נקב קטן ניתן לדחוק את הטלאי דרך הנקב מבלי להרים את עור התוף, ומבלי לסרוק את האוזן התיכונה. ניתוח זה נקרא מירינגופלסטיקה (Myringoplasty). במקרים של נקב גדול במיוחד הטלאי יונח על החלק החיצוני של עור. ניתוח זה נקרא lateral graft Tympanoplasty או overlay technique.

תיאור הניתוח:

בכל המקרים הניתוח מתחיל בהזרקת הרדמה מקומית לאוזן, כולל במקרים של ניתוח בהרדמה כללית. מלבד ההרדמה המקומית, ההזרקה משיגה הפחתה של הדימום. בשלב שני מבוצעת הטריה של שולי הנקב, דהיינו הגדלתו במעט. בשלב שלישי קוצרים את הרקמה שתשמש כטלאי. מקור הרקמה הוא ציפוי השריר הנמצא מעל האפרכסת (הפסציה הטמפורלית) או ציפוי הסחוס הנמצא קדמית לפתח האוזן (הפריכונדריום של הטראגוס). במידה והתיקון ייעשה מלמטה, בשלב רביעי תתבצע הרמה של עור התוף וסקירת האוזן התיכונה, כולל בדיקת שרשרת עצמות השמע. הטלאי יונח מתחת לעור התוף המורם, ויוצמד אליו בעזרת טמפונים נמסים המונחים באוזן התיכונה. במקרים אחרים הטלאי יידחק דרך הנקב. גם במקרה זה יוחדרו טמפונים לאוזן התיכונה, דרך הנקב, לשם ייצוב הטלאי ומניעת נפילתו פנימה. בדרך כלל יונחו טמפונים גם בחלק החיצוני של עור התוף על מנת להבטיח הידבקות טובה של הטלאי וחזרת עור התוף למקומו הטבעי.

נקב בעור התוף

סיבוכי הניתוח:

שיעורי ההצלחה בניתוח נעים סביב 85-90%. במידה והנקב לא נסגר במלואו, ניתן לחזור על הניתוח. היווצרות זיהום באזור בתקופת ההחלמה מגביר מאד את הסיכון לכישלון. אי לכך, יש לוודא כי האוזן יבשה ובריאה תקופה ממושכת לפני הניתוח. סיבוכים בניתוח זה נדירים, וקורים בפחות מ- 1% מהמקרים. הסיבוכים כוללים פגיעה בשמיעה, סחרחורת, פגיעה בעצב הטעם ולעיתים נדירות ביותר – פגיעה בעצב הפנים.

המהלך שלאחר הניתוח:

לאחר הניתוח נערכות 2 ביקורות. בביקורת הראשונה, כעבור כ- 3 שבועות, שרידי הטמפונים החיצוניים מנוקים. בשלב זה עדיין לא ניתן לקבוע את הצלחת הניתוח, שכן ההחלמה הסופית קורית כעבור כ- 6 שבועות מניתוח. בביקורת השנייה, כעבור כ- 6 שבועות מניתוח, נבדקת הצלחת הניתוח, ונבדקת גם השמיעה.

בתקופת ההחלמה יש להימנע מכל פעילות אשר עלולה לגרום לטלאי לצאת ממקומו. זה כולל הימנעות מספורט ומכל מאמץ אחר, הימנעות מהרמת משאות כבדים (כולל תינוקות), הימנעות מטיסה או צלילה. יש להימנע מקינוח אף אגרסיבי. התעטשות בפה פתוח. כל זאת – למשך 6 שבועות. כמו כן, בכל זמן ההחלמה יש להימנע מחדירת מים לאוזן המנותחת, וזאת על מנת למנוע זיהום.