ד"ר ישגב שפירא

מומחה לניתוחי אוזניים ובסיס הגולגולת הצידי (Otology – Neurotology).

רופא מנתח בכיר וראש שרות שתל השבלול במחלקת אא"ג-ניתוחי ראש-צוואר במרכז הרפואי שיבא תל-השומר.

בוגר הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל אביב
סיים התמחות במחלקת אא"ג בשיבא.
מזה שנתיים מופיע ברשימת הרופאים הטובים של מגזין "פורבס".
מומחה-על לניתוחי אוזניים ובסיס הגולגולת הצידי, כולל שתל השבלול, מטעם המרכז הרפואי ע"ש ג'קסון, מיאמי, ארה"ב.
דר' שפירא מטפל במגוון מחלות האוזניים, כולל דלקות, בעיות שמיעה, גידולים וכולסטאטומה, ומבצע ניתוחי אא"ג בילדים כגון כריתת שקדים ואדנואידים (פוליפים) והחדרת כפתורים.

yisgav5

שתל שבלול דר' ישגב שפירא:

דר' ישגב שפירא מטפל במגוון מחלות האוזן ובסיס הגולגולת הצידי. לשם כך מתקיים שיתוף פעולה עם גורמים שונים המשלימים את תהליך ההערכה והטיפול. דר' שפירא נמצא בקשר הדוק עם מכון שמיעה מוביל המבצע את מגוון בדיקות השמיעה הנדרשות לאיבחון ולמעקב. מעבר לטיפול הניתוחי והשמרני המוצע ע"י דר' שפירא, מתקיים שיתוף פעולה עם מומחים מתחומים משלימים ומשיקים כגון מומחה לטינטון, נאורוכירורג, פיזיוטריפיסטית מומחית בטיפול בסחרחורת, נאורורדיולוגים (מומחים לפיענוח הדמיות), מומחה לניתוחי ראש צוואר ומומחית לרפואת הקול.

הניתוחים מבוצעים במגוון מרכזים רפואיים פרטיים כגון מרב, אסותא ומדיקל סנטר.
תאום הייעוצים, הבדיקות והניתוח נעשה במלואו על ידי המרכז לרפואת אף אוזן גרון ניתוחי ראש וצוואר.

yisgav3

תחומי העיסוק העיקריים:

  • דלקות חדות וכרוניות של האוזן התיכונה (acute and chronic otitis media)
  • דלקות חדות וכרוניות של האוזן החיצונית (acute and chronic otitis externa)
  • נוזלים באוזניים (otitis media with effusion)
  • ליקוי שמיעה הולכתי או תחושתי-עצבי (conductive or sensorineural hearing loss)
  • סחרחורת חדה או חוזרת (acute or recurrent vertigo)
  • גידולי האוזן ועצב השמיעה
  • שיתוק עצב הפנים

מהם נוזלים באוזניים?

האוזן מורכבת מ- 3 חלקים: החיצונית, התיכונה והפנימית. האוזן התיכונה משמשת כמגבר המעביר את הצלילים מעור התוף אל האוזן הפנימית. על מנת שתוכל לממש את יעודה האוזן התיכונה צריכה להיות מלאה באוויר. האוויר מגיע אל האוזן התיכונה מצינור המחבר בינה לבין הלוע האפי. צינור זה נקראה "חצוצרת האוזן". ישנם מצבים בהם החצוצרה לא מתפקדת, ובמקרים אלה האוזן התיכונה מתמלאת בנוזלים. בילדים הסיבה הנפוצה היא מבנה גולגולת לא בשל ו/או הגדלה של האדנואידים. במבוגרים הסיבה הנפוצה היא צינון, אולם אם המצב מתמשך יש לשלול תהליך חוסם בלוע האפי. הטיפול היעיל היחיד בנוזלים ממושכים הוא ניתוח החדרת צינוריות איוורור הקרוי גם "ניתוח כפתורים".

מהו ניתוח כפתורים?

כאשר קיימים נוזלים באוזניים תקופה ממושכת (בד"כ 3 חודשים), ועקב כך נגרם ליקוי בשמיעה או שינוי במנח עור התוף, הטיפול המקובל הוא החדרת צינוריות איוורור, דהיינו – ניתוח כפתורים. מטרת הניתוח היא לאפשר לאוזן התיכונה להתאוורר, מה שיגרום להיעלמות הנוזלים. בדרך כלל האוזן התיכונה מתאווררת דרך חצוצרת האוזן לאף, אולם כאשר זו אינה מתפקדת, יוצרים חור קטן בעור התוף על מנת שתתאוורר דרך האוזן החיצונית. היות וחור כזה נוטה להיסגר מאליו תוך מס' ימים, מחדירים צינורית קטנה לחור על מנת שיישאר פתוח. צינורית זו נקראת "כפתור". בילדים הניתוח נעשה בהרדמה כללית תחת גז (ללא החדרת צינור הנשמה), והוא נמשך כ- 10 דקות – לשתי האוזניים. כשעה אח"כ הילד משוחרר לביתו.

מהו נקב בעור התוף?

נקב בעור התוף על פי רוב נגרם מדלקות חוזרות של האוזן התיכונה או מדלקת כרונית. לעיתים הוא תוצאה של ניתוח כפתורים בעבר, ולעיתים רחוקות עוד יותר – כתוצאה מחבלה. נקב בעור התוף מציב מגבלות בכך שהוא חושף את המטופל להתפתחות דלקת של האוזן התיכונה, בעיקר כאשר חודרים מים. אי לכך, מטופלים אלה מנועים מרחצה בבריכה או בים, ועליהם לנקוט באמצעי זהירות בזמן מקלחת או אמבטיה. לעיתים הנקב הוא גורם לליקוי בשמיעה, אם כי כאשר הליקוי משמעותי, יש לשלול סיבה אחרת (כגון נזק לעצמות השמע). כאשר הנקב יבש זמן רב, והאוזן השנייה מראה יכולת איוורור טובה, מומלץ לסגור את הנקב בניתוח.

מהו ניתוח טימפנופלסטיקה?

ניתוח טימפנופלסטיקה הוא ניתוח לתיקון נקב בעור התוף. לעיתים מתווסף לכך גם תיקון שרשרת עצמות השמע שבאוזן התיכונה. בילדים הניתוח נעשה בהרדמה כללית, אולם במבוגרים ניתן לבצעו בהרדמה מקומית. השיטה בה מתקנים נקב בעור התוף היא על ידי הנחת טלאי מתחת לנקב. בניתוח מרימים את עור התוף ובודקים את תקינותה של האוזן התיכונה (שרשרת עצמות השמע, הפתח לחצוצרת האוזן וכו'). ה"טלאי" הוא רקמה הנלקחת מהמטופל עצמו, בד"כ ממקום הסמוך לאוזן המנותחת. על מנת לקבע את הטלאי אל עור התוף, ואת עור התוף המתוקן חזרה למקומו, ממלאים הן את האוזן התיכונה והן את האוזן החיצונית במעין תחבושות נמסות. כעבור כ- 3 שבועת מהניתוח מנקים את שארית התחבושות החיצוניות, אולם הפנימיות (שבאוזן התיכונה) נמסות מעצמן במשך 3 שבועות נוספים. זאת הסיבה שבדיקת השמיעה נעשית רק חודש וחצי לאחר הניתוח, ורק בביקורת שבמועד זה ניתן לקבוע שהניתוח הצליח. סיכויי ההצלחה של הניתוח בין 80% ל- 90%.

מהי דלקת כרונית של האוזן התיכונה?

דלקת כרונית של האוזן התיכונה (chronic otitis media) יכולה להיות תוצאה של דלקות חדות חוזרות, או כבעיה ראשונית, בדרך כלל בשל אי-ספיקה של חצוצרת האוזן. הביטוי הוא בדרך כלל היווצרות נקב בעור התוף, לעיתים מלווה בהפרשה מוגלתית. בחלק מהמקרים נגרם נזק לאחת או יותר מעצמות השמע, ואז נוצר גם ליקוי בשמיעה. סיבוך של דלקת כרונית של האוזן התיכונה הוא היווצרות כולסטאטומה.

מהי כולסטאטומה?

במצב רגיל האוזן התיכונה מצופה בשכבה הנקראת רירית (mucosa). הרירית היא אותה הרקמה המצפה את פנים הפה או האף. לעומתה, האוזן החיצונית מצופה בעור. אחת מתכונות העור היא שהוא נוטה להתקלף. תוצר הקילוף נקרא קשקשת, ובאופן רגיל הקשקשת נושרת. בדלקת כרונית של האוזן התיכונה חודר עור לאוזן התיכונה ומתחיל להתקלף. תוצרי הקילוף נכלאים באוזן התיכונה ומצטברים. לתוך הקשקשת חודרים חיידקים, ומתחילה הפרשה של חומרים אשר מעכלים את העצם. התהליך הזה, הנקרא כולסטאטומה, מתחיל לגדול, ותוך כדי גדילתו העצם שסביבו נעכלת ונעלמת. הכולסטאטומה אינה גידול, שכן היא אינה מורכבת מתאים המתרבים ללא שליטה. היא גם אינה שולחת גרורות. למעשה הכולסטאטומה היא הצטברות של רקמה מתה, ומכאן שהדרך היחידה לסילוקה, ולהפסקת הנזק שהיא גורמת, היא בעזרת ניתוח.

מהו ניתוח מסטואידקטומיה?

המסטואיד היא העצם הנמצאת מיד אחורית לאפרכסת. עמוק לשכבת עצם דקה מצויה מערכת חללי אוויר המקושרים לחלל האוזן התיכונה. מחלות של האוזן התיכונה, ובכלל זה כולסטאטומה, פעמים רבות מערבות את המסטואיד. בניתוח מסטואידקטומיה מבוצע חתך מאחורי האפרכסת, על פי רוב בקו השיער, והעור מורם מעל העצם. בעזרת מקדח אוזניים מיוחד קודחים לתוך עצם המסטואיד ומסלקים את המחלה. הגישה המודרנית מנסה לשמר ככל הניתן את המבנה הרגיל של האוזן, מבלי להתפשר על סילוק מלא של המחלה. לצורך כך ניתן להיעזר באנדוסקופ, או לבצע ניתוח רחב ובסופו לשחזר את המבנה הרגיל. לעיתים רחוקות הנסיבות מחייבות לבצע ניתוח רדיקלי, בו כל חללי האוזן השונים (אוזן חיצונית, אוזן תיכונה ומסטואיד) הופכים להיות חלל אחד גדול, ללא מחיצות ביניהם, מה שמאפשר שליטה בחלל וניקויו מבלי להזדקק לניתוחים חוזרים.

כיצד אנו שומעים?

גלי הקול הנישאים באוויר נקלטים ע"י האפרכסת והאוזן החיצונית. כאשר הם פוגעים בעור התוף הם גורמים לו לרטט. בתוך האוזן התיכונה מצויות 3 עצמות שמע קטנות. הראשונה מחוברת לעור התוף, השניה אליה והשלישית מקשרת בין השניה לבין הנוזלים שבאוזן הפנימית. כאשר עור התוף רוטט, הרטט מועבר דרך שרשרת עצמות השמע, אשר מגבירות אותו, אל נוזלי האוזן הפנימית. בתוך השבלול שבאוזן הפנימית נוצר גל אשר גורם לגירוי של תאי שיער. כאשר תא שיער מגורה עקב גל בנוזל הגורם לכיפופו, הוא משדר מצידו האחר זרם חשמלי. הזרם הזה נקלט על ידי עצב השמיעה המעבירו אל המוח לפיענוח.

ממה נגרם ליקוי בשמיעה?

נוהגים לחלק את ליקויי השמיעה לשני סוגים: 1. ליקוי הנובע מבעיה באוזן הפנימית, בעצב או במוח. ליקוי כזה מכונה ליקוי שמיעה חישתי-עצבי. 2. ליקוי הנובע מבעיה באוזן החיצונית או התיכונה. ליקוי כזה מכונה ליקוי שמיעה הולכתי. ליקוי הולכתי יכול להיגרם עקב פקק שעווה או גוף זר באוזן החיצונית, מנקב גדול בעור התוף, או מבעיה בשרשרת עצמות השמע כגון ניתוק או קיבוע. ליקוי חישתי-עצבי יכול לנבוע מפגיעה בשבלול עקב בעיה מולדת, חשיפה לרעש, הזדקנות או מצבים אחרים; מבעיה בעצב השמיעה עקב ליקוי מולד או גידול (על פי רוב שפיר); או עקב בעיה במוח מסיבה כלשהי.

מהו שתל השבלול?

שתל השבלול הינו מכשיר אלקטרוני אשר מחליף, למעשה, את השבלול. ההמרה של גלי הקול לאותות חשמל נעשית ע"י מעבד אשר מונח סמוך לאוזן. אל תוך השבלול מושחלת שרשרת של אלקטרודות אשר מעבירות את האותות הללו ישירות לעצב השמיעה, תוך "עקיפה" של תאי השיער הלקויים שבשבלול. מכאן שבניתוח שתל השבלול איננו משתילים שבלול, אלא משתילים אלקטרודות לתוך השבלול. שתל השבלול מיועד לילדים אשר נולדו חירשים, ובתנאי שקיים שבלול ועצב שמיעה. כמו-כן, השתל מיועד לילדים ומבוגרים אשר איבדו את שמיעתם, אם בפתאומיות ואם בהדרגה, כאשר מכשירי שמיעה רגילים כבר לא נותנים תועלת מספקת. השתל מורכב משני חלקים: החלק החיצוני והחלק הפנימי. החלק החיצוני הוא החלק ה"חכם". בו מצוי המיקרופון אשר קולט את הצלילים והמעבד אשר מנתח אותם וממיר אותם לאותות חשמליים. כמובן שגם הסוללה נמצאת בחלק החיצוני. האותות המופקים מועברים לחלק הפנימי. החלק הפנימי מושתל בניתוח, והוא מורכב ממקלט-משדר ומשרשרת אלקטרודות. המקלט-משדר מונח מתחת לעור, על גבי הגולגולת, אחורית לאפרכסת. בחלקו האחורי מצויה אנטנה אשר מקבלת את האותות מאנטנה מקבילה שבחלק החיצוני. שתי האנטנות נצמדות זו לזו משני צידי העור בעזרת מגנטים המצויים במרכזן. המקלט-משדר קולט את האותות מהחלק החיצוני, ומעביר אותן אל שרשרת האלקטרודות המושחלת אל תוך השבלול. האלקטרודות פרוסות לאורך השבלול, ואנו מנצלים את העובדה שאזורים שונים של השבלול רגישים לצלילים באורכי גל שונים. האזור הסמוך לפתח של השבלול רגיש לאורכי גל קצרים, דהיינו – טונים גבוהים (זמרת סופרן, ציוץ ציפור). ככל שמעמיקים לתוך השבלול, כך מגיעים לאזורים הרגישים לאורכי גל ארוכים יותר, דהיינו – טונים נמוכים (זמר בס, תופי דוד). האלקטרודות השונות מגורות על פי גובה הטון הרצוי, מישכו, עוצמתו ופרמטרים נוספים. מושתלים רבים מספרים שלאחר תקופת הסתגלות הצלילים המופקים מהשתל נשמעים להם כמו הצלילים הטבעיים שהם זוכרים מלפני אבדן השמיעה.