הערכת קול

כיצד מתבצעת הערכת קול רב ממדית

ניתן לבחון את איכות הקול בסובלים מצרידות, מהיבטים שונים.

הערכת קול

על פי פרוטוקולים שפרסמו ועדות מומחים בעולם קימות הנחיות להערכת קול כמתבקש במרכזי קול.

הערכת הקול המקיפה כוללת

  1. הערכה אישית, סוביקטיבית– של המטופל עצמו. מדובר בשאלון המתיחס להשפעת הצרידות על חייו של המטופל, בהיבט התפקודי, הרגשי והגופני. שאלון מקוצר מורכב מ 10 שאלות ואילו שאלון ארוך מורכב מ 30 שאלות.השאלון מכוון לתחושות והגבלות הנובעות מהפרעת הקול והוא מאפשר למטופל ולמטפל להבין אילו תפקודים בחיי היום יום נפגעים מהפרעת הקול. כלי ההערכה הסוביקטיבית מאפשר גם מעקב אחר השינוי לפני ואחרי טיפול שמרני או פעולה ניתוחית. קיימים מספר שאלונים המקובל מבניהם הוא שאלון VHI אשר עבר תיקוף והתמה לעברית.
  2. הערכה תפישתית – מאזין מיומן כמו רופא אא"ג העוסק בהפרעות קול או קלינאי תקשורת המטפל בהפרעות קול, מאזינים לאיכות הקול של המטופל ומסוגלים לקבוע מדרג המתאר את הפרעת הקול ומאפייני הקול של המטופל. קיימים מספר מדרגים מקובלים, הנפוץ ביותר הוא ה GRBAS. מדרג זה של איכות הקול והצרידות מתייחס לרמת הצרידות באופן כללי, למרכיב החספוס בקול למרכיב הנשיפתיות, לחולשה הקולית ולמאמץ בזמן הפקת הקול. כל מאפיין של הצרידות מדורג מ 0 עד 3, כאשר ציון 0 הוא מצב תקין, נורמלי וציון 3 ניתן כאשר קימת צרידות והפרעת קול חמורה. מדרג ה GRBAS משמש מעין שפה המאפשרת תקשורת ברורה בין אנשי המקצוע בתחום וכן מאפשר השוואה – לפני ואחרי התערבות טיפולית שמרנית או ניתוח של מיתרי הקול.
  3. בדיקת סטרובוסקופיה– בדיקה זו נחשבת לבדיקה המקובלת לצורך אבחון הפרעות קול ובעיות בתפקוד מיתרי הקול. הבדיקה מאפשרת חזיון ברטט מיתרי הקול ובכך זיהוי של ממצאים עדינים ואבחנה בין ממצאים דומים שעל המיתרים. בדיקת סטרובוסקופיה מתבצעת במרפאה ואינה כרוכה בכאב. מידע נוסף על בדיקת סטרובוסקופיה ניתן לקרוא בקישור הבא.
  4. הקלטה וניתוח אקוסטי ממוחשב– רטט המיתרים יוצר גלי קול בתדירויות שונות. התדירות הנמוכה ביותר הנוצרת על ידי תנועת שכבות המיתר נקראת התדירות הבסיסית. כאשר מקליטים את המטופל בזמן הפקת קול ממשוכת של תנועות כמו אה/ אי/ או בזמן דיבור של משפטים או קטע קריאה, ניתן בעשרת תוכנות מחשב מיוחדות לדגום קטע מההקלטה ולנתח באופן ממוחשב את קטע הקול הנבחר בכדי לקבל נתונים המפרטים מאפיינים. המדדים האקוסטיים המקובלים ביותר הם התדירות הבסיסית, מדדי היציבות מבחינת התדר (Jitter) והעוצמה (Shimmer) ומדד המיצג את יחס ההרמוניות ל"רעש" (NHR-Noise to Harmonic Ratio). קיימים בספרות המקצועית ערכים נורמליים של המדמים המקובלים כך שניתן להשוות את הערכים המתקבלים הניתוח האקוסטי של איכות קול המטופל לערכים הנורמליים. בנוסף, המדדים האקוסטיים משמשים להשוואה בין איכות הקול לפני ואחרי טיפול קול על ידי קלינאי תקשורת או ניתוח של מיתרי הקול.
  5. מדדים אווירודינמיים– מכיוון שהפקת קול תקינה תלויה ולחץ האוויר הנוצר מתחת למיתרי הקול והגורם לרטט מיתרי הקול, קימת חשיבות למדדים הקורים ללחץ, זרם והתנגדות האוויר באזור המיתרים בזמן הפקת הקול. קימות מספר שיטות הבוחנות בדרך עקיפה או ישירה את מהמדדים האווירודינמיים, חלקן חודרניות ואחרות מצריכות מכשור ייחודי. המדד האווירודינמי הנפוץ ביותר הוא משך הפונציה המקסימלי- MPT- Maximum Phonation Time). ה MPT הוא קל לבדיקה ולביצוע ומאפשר הערכה של יעילות הפקת הקול.